אתגרים ייחודיים בתחום בריאות הנפש
בשנים האחרונות מתמודדות קהילות רבות ברחבי הארץ עם עלייה חדה במקרי אובדנות, אשפוזים פסיכיאטריים ומצבי קצה הנובעים ממשברים נפשיים.
מערכת בריאות הנפש והשירותים הקשורים אליה מסובכים, מבלבלים ומלאים בבירוקטיה מסועפת. הגופים המעניקים את השירותים הנלווים פועלים בצורה מורכבת, מסורבלת ולעיתים במנותק זה מזה. עבור משפחות הנמצאות בעיצומו של משבר, מדובר במבוך בירוקרטי שאין בו כתובת אחת ברורה, ואין בו יד מכוונת שמלווה את הדרך.
קיים פער משמעותי בידע ובהכשרה של גורמי מפתח בקהילה, רופאי משפחה, אנשי חינוך, רבנים, מנהיגי קהילה ואנשי מקצוע נוספים שלעיתים קרובות הם הכתובת הראשונה למשפחות, אך אינם מחזיקים בכלים הדרושים כדי לסייע בהתנהלות מול המערכת.
במצבי משבר נפשי נדרשים המטופלים ובני משפחותיהם להתמודד במקביל עם מספר גורמים: מחלקות הרווחה העירוניות, משטרת ישראל, מערכת המשפט, שירות בתי הסוהר ומערכת בריאות הנפש הפועלת תחת משרד הבריאות.
מדובר בגופים שונים לחלוטין, שלכל אחד מהם נהלים, שפה, סדרי עדיפויות ואחריות נפרדת. גם במצבים פשוטים ההתנהלות מולם מורכבת, וכאשר נדרשת חפיפה בין כמה מערכות התהליך לא פעם נתקע, והמשפחה נשארת לבד.. כל גוף מטפל בנושאים שבתחום אחריותו, אך ברגע שהנושא דורש שיתוף פעולה עם גוף אחר התהליך נעצר.
אין כיום אפשרות למעקב וליווי רציף כאשר אדם מתמודד עם מעורבות של מספר גורמים בו‑זמנית.
האתגרים הייחודיים
משפחות המתמודדות עם משבר נפשי מוצאות את עצמן לעיתים קרובות לבד. ברגעים של פגיעות עמוקה, הן נדרשות להתרוצץ בין גורמים שונים, למלא טפסים, להמתין לתשובות — ולעיתים לעשות זאת בשפה שאינה שפת האם, תוך עומס רגשי וכלכלי כבד.
משפט שחוזר שוב ושוב מפיהן של משפחות:
אם חלילה מדובר היה במחלה גופנית קשה, הקהילה כולה הייתה מתגייסת. אבל כשזה מגיע למשבר נפשי — אנחנו נשארים לבד, בשקט.
וכאן בדיוק נכנסת אבני חן לתמונה, כדי להיות הכתובת, הליווי והיד שמחזיקה, ברגעים שבהם הכי קשה להתמודד לבד.
אנו נותנים מענה ע"י שירותי המשבר שלנו.
